תרבות – דומה אך קצת שונה

ליפן יש דרך מיוחדת משלה להתמודד עם הדברים שאנחנו מתמודדים עמם ביום יום. ואני לא מדברת על דברים רציניים כרגע אלא על דברים שנראים לכם כל כך רגילים פה אבל ביפן הם שונים לחלוטין. הבדלי התרבות הם מה שיוצרים את המשיכה של אנשים לתרבויות אחרות. הכול פתאום נראה כל כך מסקרן 🙂

אני רוצה לציין שיש לי בעיות תחביר נוראיות ויכולת מדהימה לשים פסיקים ונקודות במקומות שהם בכלל לא צריכים להיות בהם. יום אחד אני אמצא מישהו שיעזור לי. עד אז… תהיו עדינים איתי 🙂

מבחינת אוכל

ביפן, היפנים מקלפים את רוב הפירות שלהם. כן, מקלפים. אפילו את הענבים שלהם. תארו לעצמכם ענבים רגילים כמו שיש אצלנו בארץ, עכשיו תתארו שאתם צריכים לקלף את הקליפה מכל אחד ואחד מהם. זה מוזר.. ומייאש.. ואני עצלנית מידי בשביל לעשות דברים כאלה. מצד שני לזכותם של היפנים, שמעתי שהענבים שם ממש גדולים והקליפה היא לא הדבר הכי טעים בעולם

וזה לא עוצר רק בענבים, זה גם באפרסקים, ותפוחים ..

הגידול והיחס לפירות ביפן הוא בכללי מאוד שונה משאר העולם. היפנים אורזים ביחידים ובוחרים בקפידה את הפירות המושלמים ביותר ואותם הם מוציאים לחנויות. אגב הדבר הכי יקר ביפן (מבחינת גידולים מהטבע) הוא פירות – אז אם אתם אוהבי פירות תכינו את עצמכם נפשית.

דוגמא נוספת שהדהימה אותי כשגיליתי עליה היא האבטיחים. בגידול האבטיחים ביפן משתמשים בארגזים מרובעים שעוצרים את הגדילה המעגלית של האבטיח ויוצרים צורת ריבוע. זה אחד הדברים החמודים והמקסימים ביותר שיצא לי לראות. מעניין אם קל יותר לחתוך ככה את האבטיח… (תהייה רגעית)

דבר נוסף שתמצאו כנראה מוזר הוא אכילת גלידה וארטיקים. הריי אנחנו בארצות המערב רגילים פשוט ללקק את הגלידה ואת הארטיק שלנו. הריי אם ניתן לזה ביס אז יקפאו לנו השיניים ובדרך גם יקפא לנו המוח. ביפן, אם תלקקו את הגלידה שלכם יסתכלו עליכם מוזר. היפנים פשוט נוגסים בקרטיבים ובגלידה שלהם. מי חשב על זה?

משקל וגודל הראש (כן גודל הראש)

ליפנים יש נטייה לאהוב ראש קטן, וזה נושא מאוד חשוב בעיניהם. אפילו יציינו בפניכם שיש לכם ראש גדול. אני עדיין לא מבינה מה זאת הסטייה הזאת לראשים קטנים, אולי בגלל שתרבות יפן היא אסתטית והם אוהבים שהראש תואם לגודל הגוף? אבל אם הם באותו גודל? תחייה לנצח עם מבטים? (אם אתם יודעים תחנכו אותי בנושא)

בנוגע למשקל, היפנים מאוד אוהבים להיות רזים (אני חושבת). ובמידה ותעלו כמה קילוגרמים בהחלט לא יחסכו את זה ויגידו לכם. זה לא מתוך רוע, אלא מתוך דאגה ורצון להסב את תשומת ליבך לזה שאתה אוכל יותר מידי לאחרונה ולא עושה ספורט. (אני מוציאה אגרסיות – לא נורא נרשמתי לחדר כושר אני בדרך הנכונה)

מוסר עבודה קשה וקפדני

אני בטוחה שהרבה מכם כבר שמעתם על מוסר העבודה המטורף שיש ביפן. לא יצא לי לראות עדיין, אבל לא מזמן הייתה תכנית על יפן ושם הראו כי האוכלוסייה ביפן מזדקנת בעקבות שוק העבודה. העובדים מגיעים ב6 בבוקר לעבודה ולעיטים נמצאים שם מעבר ל24 שעות, במידה והם משוחררים הם יוצאים לאכול ארוחת ערב עם הבוס שלהם וישנים בדרך כלל במוטלים קרובים או במלון קפסולות קרוב לעבודה כי אין פשוט מספיק זמן לחזור הביתה לפני שצריך לחזור שוב לעבוד.

נגיד פה בישראל במידה ותירדמו בעבודה יכעסו עליכם ואולי אפילו ישלחו אתכם הביתה. ביפן אם אתה נרדם ליד השולחן והבוס רואה אותך, הוא מקבל את הרושם שעבדת כל כך קשה בשביל החברה ובעקבות כך נרדמת ליד השולחן.

זו היא איכות חיים מתישה אבל במקרים שהאישה רוצה להיות עקרת בית ולטפל בילדיהם והבעל הוא היחידי שעובד, זה מצב שפשוט אי אפשר להימנע ממנו. המצב הכלכלי של המשפחות היפניות לא מאפשר להקים חיי משפחה.

וכן, זה עצוב. ואני חושבת שלעסקים היפניים יש הרבה מה ללמוד מבחינת יחסי אנוש אבל זה דבר שלדעתי יקרה עם הזמן. אם תשימו לב יפן עם הזמן נפתחת לרצון ליצור שוויון ויחסי אנוש טובים יותר. אני בטוחה שהם בעצמם מאוד מודאגים משיעור הילודה.

ונסיים עם משהו מעודד יותר, יום האהבה ביפן

אנחנו רגילים שביום האהבה אנחנו מפנקים אחד את השני בדברים טעימים או קיטשיים. ליפנים יש מסורת דומה אך במידה קצת שונה. ביום האהבה מקובל כי האישה היא זו שמביאה שוקולדים לגבר. ולא רק לגבר שלה אלא לכל גבר שנמצא כרגע בחייה, בין אם זה אבא שלה או הבוס שלה או סתם חבר טוב. מקור המסורת שוכן בחברות השוקולד. ב1960 החלו למכור שוקולדים בחנויות הכולבו ביפן. בשל העובדה שרוב האנשים שהלכו בזמנו לחנויות האלה היו נשים, החנויות כיוונו את קמפיין השוקולד שלהם כלפיהן. הם הציעו לנשים לקנות את השוקולדים ולהביא אותם לגברים שהן אוהבות ומכבדות.

אבל אל תדאגו הגברים בהחלט נשארים חייבים וזה קורה ביום אחר לחלוטין שנקרא "היום הלבן" שנחגג חודש בדיוק אחרי יום האהבה. הגברים שקיבלו ממכן שוקולדים, מחזירים לכן את "אהבתם" ביום הלבן. הדבר היחידי שמבאס (מבחינתכם הגברים) הוא שהמסורת היא להחזיר כפול שלוש ממה שנתנו לכם. הכוונה היא שבמידה והחברה שלכם קנתה לכם משהו שעלה 50 דולר, אתם צריכים לקנות לה משהו בחזרה שעלה באזור ה150 דולר.

זו היא מסורת בכללי שיש ביפן ולא רק ביום האהבה. במידה ואתם נותנים חפץ מסוים ליפני, הוא ירגיש חייב לקנות לכם משהו בחזרה ואילו משהו שיעלה הרבה יותר כסף. אז אני מציעה שכשאתם מבקרים ביפן ועוזבים הוטל מסוים והחלטתם להביא להם מתנה, תביאו משהו צנוע. תאמינו לי שזה יעלה חיוך מאוד רחב על פניהם 🙂

מזכירה כי אתם יכולים למצוא אותי בעמוד הפייסבוק שלי It's Kohaku וכמובן אתם יכולים לשלוח לי אימייל במידה ואתם רוצים שאשפר דבר מה או שאכתוב על דברים שמעניינים אתכם יותר

itskohaku@walla.com

עובדה משעשעת: לגמל שלמה יש אוזן בין הרגליים. וואו כמה מוזר זה ייראה אצל בני אדם…

התזכורת הרגילה: התמונות הן אינן שלי ואינני מצהירה עליהן כשלי.

שיהיה לכם המשך יום נהדר וחג שמח!

ענבר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: