אני כמעט חודש ביפן ואני חייבת לציין שלמדתי המון על הסובבים אותי מבלי לשים לב אפילו

אני כמעט חודש ביפן ואני חייבת לציין שלמדתי המון המון המון מבלי לשים לב אפילו

טוקיו היא עיר מטורפת שלא עוצרת לרגע. אנשים עובדים פה כמו משוגעים ומלא מכורים לעבודה שלהם. הלחץ של העבודה משאיר אותם לפעמים 24/7 בעבודה והם נאלצים להתקלח בבוקר באיזה חדר כושר או משהו בסגנון. החברה / האישה כנראה לא תצליח לראות אותם יותר מידי בשבוע וכשהם כן יחזרו זה יהיה רק בשביל אתם יודעים מה או בשביל לראות קצת את הפרצופים של אחד השני.

אז מבחינת היפנים ושוק העבודה

אני אומרת את זה רק מתוך ניסיון של לצאת פה עם יפנים ומתוך ניסיון של חברות שלי פה שיוצאות עם יפנים שעובדים מאוד קשה . salary man (ככה קוראים להם פה). בחורים צעירים שלבושים בחליפות שבשעה 12 בצהריים ניתן לראות אותם מציפים את המסעדות ברחבי טוקיו ובולסים את ארוחת הצהריים שלהם. בחורים צעירים שניתן לראות אותם מסתובבים פה ושם בחבורות קטנות וצוחקים לאורך הרחובות ונעלמים לתוך בניינים גבוהים. בחברות הגדולות מצפים המון מהיפני העובד הממוצע והוא יציית כי אם לא כנראה שיגידו לו ביי ביי וימצאו אחד חדש.

לא יצא לי לחקור יותר מידי בנוגע לנשים שעובדות כאן כמו הגברים אבל יש לי פה חבר טוב אמריקאי שגר פה שנים והוא אמר לי שהיו לו כמה בנות זוג יפניות שהיו עובדות לפחות בשלוש עבודות שונות, מתרוצצות בטוקיו ממקום למקום באופניים, אוטובוסים ורכבות. החיים בטוקיו בהחלט יכולים להיות קצת יקרים, במיוחד באזורים המרכזיים יש להם נטייה פשוט לייקר הכול.

ההפוגה של העובדים החרוצים באמצע השבוע היא ללכת אחרי העבודה לשבת באיזה בר זול או בשם היפני איזאקיה ולאכול כל מיני סוגים של בשר ודג צלויים על מקל ולשתות עד לרמה שאתה רואה שני אנשים סוחבים מישהו על הגב כדי שיצליח אפילו ללכת . כמובן יש גם את הפופולריות המטורפת של חדרי קריוקי. ידיד יפני אמר לי שיפנים אוהבים את זה רק כי הם לא משתמשים בדעה או בקול שלהם במשך היום. תסכול של שמירה על שקט ועל סדר חברתי. לאחר מכן הם הולכים לקריוקי ומוציאים את כל מה שיש בהם. שחרור.

זה בעיקר מצחיק ועצוב לראות אותם מסתובבים בתחנות הרכבת לקראת 12 בלילה, נאחזים או נאחזות אחד בשני ומתנדנדים להם מצד לצד. רובם לא יוצאים עד ממש מאוחר כי הרכבות פה מסתיימות ב12 וכולם רוצים לחזור הביתה. חלק חוגגים עד 5 בבוקר שזאת השעה שיש שוב רכבות וחלק לוקחים מוניות אבל מוניות בטוקיו זה עסק מאוד יקר.

מבחינת היכולת לתקשר עם יפנים באנגלית

התקשורת פה בתור זרה עם יפנים היא נורא מעניינת.. הרבה מהם לא יודעים אנגלית או יעדיפו שלא לדבר כי הם מתביישים למלמל או לעשות טעות. פה ושם תצליחו למצוא כאלה שישחילו לכם כל מיני מילים באנגלית ואם תהיו ממש ברי מזל תיתקלו באחד שבאמת יודע אנגלית. הסיבה שהם לא יודעים אנגלית פה היא כי הם פשוט לא מתעסקים בזה בכלל מאז התיכון, לפחות אלה שלא עובדים בחברות בינלאומיות שמכריחות אותם לדעת אנגלית. הרבה מהחברים היפנים שלי טוענים שאין להם שימוש בשפה ביום יום שזה מאוד הגיוני והרבה מהם גם מאוד מאוד רוצים לדעת. לא תאמינו לכמות האנשים ביפן שרוצים ומוכנים לעבוד קשה בשביל לדעת אנגלית. בגלל זה יש עשרות חברות רק פה בטוקיו ללימודי אנגלית.

אבל מספיק דברים רעים… בואו נדבר קצת על הדברים הטובים

אני נתקלת פה בעשרות מקרים בין אם זה בעצמי או בין אם אני שומעת מהחברים הזרים שלי שגרים פה ביפן. יפנים הם אנשים אדיבים. יצא לי לראות בעצמי שני זרים שמסתבכים עם המפה ויפני פשוט ניגש כדי לעזור להם ואפילו ליווה אותם חצי מהדרך. יצא לי שהסתבכתי עם לטעון את הכרטיס שלי בהתחלה ויפני ניגש אליי וחיכה איתי עד שסיימתי ולמדתי איך. אם הם יעזרו לכם הם כנראה יעזרו וישקיעו בכם עד הסוף וזה משהו שאני מאוד מעריכה פה בעם היפני.

הרגשת הביטחון.. יוצא לי הרבה פעמים להתנייד ברכבות ולהתהלך ברחובות פה בשעות מאוחרות בלילה ואפילו פעם אחת לא הרגשתי שום רגע של פחד או של סכנה. יש פה שלווה מוזרה שפשוט מאוד קשה להסביר. אני לא אומרת שאין פה פשע כי זה קיים בכל מדינה אבל אני כן אומרת שפשוט לא יוצא להיתקל בזה יותר מידי, פשוט לא יוצא.

דבר אחרון שרציתי להרחיב עליו הוא עולם הדייטים ביפן.. מה אני אגיד.. זה שונה ולא שונה מהארץ. מהצד הלא שונה, תמיד יהיו פה את הגברים שינסו לשחק אותם גברים ולא באמת יהיו רציניים ויחפשו אותך רק בשביל את יודעת מה. אבל גם בקטע הזה, הם תמיד יהיו מאוד מכבדים ומאוד אדיבים (אלא אם כן יצא לכן להיתקל באחד ממש חרא).

מבחינת השוני, יהיה לו מאוד אכפת איך את מרגישה ומה את רוצה והוא יעשה קצת מעל ומעבר ממה שאת רגילה מהארץ. אבירות עדיין קיימת פה .. ויצא לי לראות את זה גם אצל הצעירים וגם אצל הבוגרים יותר וזה משהו שמאוד התגעגתי אליו. הם מקסימים וחמודים ומתחשבים ופשוט כיף להיות בחברתם. מה שכן, הם פחות פתוחים וזורמים כמו הישראלים, לפחות עד שאתה מכניס להם אלכוהול לפה ומשם זה נהיה פשוט משעשע.

תנסו להיזהר מהבחורים שיש להם המון עומס כרגע על החיים, כשהם יפגשו איתך שזה יקרה פעם במיליון שנה הם ירצו רק דבר אחד. לרוב זה יהיה מלווה בארוחת ערב וכמה משקאות אבל זה פשוט יסתכם בזה ואז הוא יעלם שוב. אם הוא באמת ירצה אותך, הוא ימצא דרך למצוא אותך ולהיפגש ליותר מזה.

מקווה שהפוסט הזה לא מבולגן מידי אבל הרגשתי את הצורך פשוט להוציא הכול

עד כה עם כל הקשיים שיש לי אני עדיין אוהבת את יפן ואני אוהבת את החברים החדשים שרכשתי לי פה ואני אוהבת את האוכל ואת העיר וזה הכול… אולי חוץ מהשותפים שלי לדירה שעושים כביסה באמצע הלילה.

הפוסטים הבאים שלי יהיו כנראה קצת יותר ממוקדים בתרבות או בתיירות אבל פה ושם אוציא פוסט על ההתקדמות שלי פה בארץ השמש העולה

מקווה שיהיה לכם יום קסום ואם אתם רוצים לשמוע עוד דברו איתי

תשאלו אותי שאלות.. תציעו בכיף דברים שאכתוב לכם עליהם מתוך הניסיון האישי שלי ומתוך הניסיון של חברים קרובים לי ביפן

עד אז… שיהיה המשך שבוע מקסים!

קוהאקו

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: